אלימות והתקפי זעם אצל ילדים

למה הילד שלי מרביץ? שואלת אותי אמא שהגיעה לבית הספר בעקבות תקרית אלימה של בנה. הוא מקבל הכול! לא חסר לו כלום! איך זה יכול להיות?

למה זה קורה? הינה כמה סיבות:

חוסר במיומנויות איפוק ושליטה עצמית - ניסיון ההורים "לחסוך" מהילד קשיים, עלול להוביל לתגובות קיצוניות ברגע של קושי. שהרי החיים מזמנים לנו רגעי תסכול בכל מקום, כל הזמן: לא מסרו לי את הכדור, המורה לא נתנה לי את זכות הדיבור, ילד אחר תפס את הנדנדה... ילד שהוריו לא אפשרו לו להתמודד בכוחות עצמו ומיד פתרו עבורו כל בעיה, יתקשה להתמודד בצורה ראויה ברגע שיידרש לגלות איפוק ושליטה עצמית. ככל שננסה למנוע מהילד מצבי תסכול ו"להגן" עליו מפניהם, כך נמנע ממנו את הזכות לתרגל מיומנויות חשובות אלה ונגביר את הסיכוי שיפעל באלימות ברגע שהדברים לא יסתדרו כרצונו.

היעדר גבולות ברורים - ילד שמתנהג בצורה אלימה, נראה לנו, כלפי חוץ, חזק ובטוח בעצמו, אך למעשה ההפך הוא הנכון. הוא פונה לעזרה ותפקידינו לספק לו אותה לפני שיאבד אמון בעצמו ובנו. לרוב, התנהגות אלימה מבטאת תחושת פחד בשל חוסר גבולות, "אם אני יותר חזק מהמבוגרים שנמצאים בסביבתי, משמעות הדבר היא שהמבוגרים חלשים ממני ואין מי שיגן עלי..." הילד זקוק לדמות שתציב לו גבול ברור ועקבי ותשיב לו את תחושת הביטחון.

מנגד חשוב להדגיש - גבולות נוקשים מידי ושימוש לא מידתי בעונשים עלול להגביר התנהגות אלימה.

חוסר בתשומת לב בעקבות התנהגויות רצויות - זה קורה כשאנחנו טועים לחשוב שהתנהגות חיובית היא מובנת מאליה ולא מחזקים על כך – במצב זה הילד שלנו מבין שהתנהגות אלימה זו הדרך היחידה שלו לזכות בתשומת ליבנו.

שינוי בסביבת הילד: אירועים כמו גירושים, מעבר דירה, שינוי מקום עבודה של ההורים, הצטרפות אח למשפחה או תלמיד חדש בכיתה, כל אלה עלולים להוביל לתגובות לא רצויות אם לא נספק לילד כלים להתמודדות.

אז מה עושים כשהילד מרביץ?

בזמן התנהגות אלימה יש להימנע ממתן תשומת לב להתנהגות. אין מקום לנאום, לחנך או לערוך בירורים. במצב של כעס, הוא לא מקשיב לכם... מיותר לבקש מהילד " תסביר לי למה עשית את זה?? "... הילד לא באמת יודע להסביר את הסיבה לחוסר היכולת שלו לנהוג באיפוק. הוא פשוט ישיב משהו בסגנון "הוא התחיל, זה לא אני..." אם תחזרו על השאלה מספיק פעמים, הוא ככל הנראה ילמד לספק לכם את התשובה שאתם רוצים לשמוע מבלי להתכוון לדבריו.

הגיבו בצורה עניינית קצרה וחד משמעית "בבית הזה לא נוהגים באלימות" בטון אסרטיבי ותקיף. הימנעו מאיומים וצעקות - התנהגויות אלה מהוות מודל לא רצוי של חוסר שליטה עצמית מצדכם.

מה לגבי ענישה?

התנהגות אלימה היא חציית קו אדום, על הילד להבין שלהתנהגות שלו יש מחיר, שהוא מפסיד משהו כשהוא בוחר באלימות. יחד עם זאת, על הענישה להיות מידתית, נקודתית ומותאמת לגיל. (מניעת משחק או גישה למחשב/טלוויזיה לזמן מוגבל, אחה"צ ללא חברים... )

חשוב להגיב באופן מיידי, סמוך ככל הניתן לזמן האירוע. כשאנחנו מענישים את הילד בערב על התנהגות לא רצויה שהתרחשה בשעות הבוקר, אנחנו יוצרים נתק בין המעשה לעונש. קרוב לוודאי, שהילד שלכם הספיק לעשות הרבה דברים נפלאים חיוביים מאז... והעונש יוצא מהקשרו.

לאחר שהילד שילם את המחיר בעקבות התנהגותו האלימה, אפשרו לו לפתוח דף חדש, תוך העברת מסר ברור שאתם מאמינים ביכולתו לחולל שינוי.

ספקו לילד התנהגות אלטרנטיבית – מה הוא כן יכול לעשות בשעת כעס. פעילות גופנית כמו ריצה, יציאה לסיבוב בחוץ, נשימות עמוקות, תרגילי הרפיה...

חזקו כל התנהגות נאותה! הקפידו לשבח ולחזק את הילד שלכם כאשר הוא נוהג באיפוק, אחריות ובגרות. מהר מאוד הוא יבין שזה משתלם לו

בהצלחה!